תפריט
"באתי לעשות בדיקת עיניים למשקפיים" אמרתי לה. "אני רואה מטושטש בקריאה. גם אותך אני רואה מטושטש" הוספתי. "את יודעת", אמרתי, "במשך כל החיים ראיתי מעולה. זה עניין של השנתיים האחרונות. אני בטוח שיש משהו שאינני רואה וכשאעלה עליו – הראייה תשתפר פלאים.." המשכתי והתבוננתי בה. היא נראתה מטושטשת להפליא.
התחלנו את הבדיקה. היא הייתה די שגרתית. "צילינדר אין" אמרה "מה שיש זה מספר גבוה מדי לקריאה. לא ריאלי לגיל ולסיפור שסיפרת" הוסיפה. "עכשיו אני מתחילה להבין מה שאמרת לי קודם" הוסיפה. "אכן, אני מבינה שיש כאן סיפור רגשי….". אמרה. הרגשתי שיש לה עוד מה להוסיף, אך היא מהססת. "אני עוסקת בשיפור ראייה" אמרה. "יש לי תחושה שהטיפול שלי יכול לסייע לך להבין דברים…".
"על המילה serendipity שמעת?" שאלתי. "לא" ענתה. "סרנדפיטי הוא סוג של צירוף מקרים מכוון" אמרתי. היא חייכה.
למחרת כבר נפגשנו בקליניקה. זה התחיל בעבודה בקינסיולוגיה. מתוך בדיקות השרירים (זה בודק אם יש לך מתח בנושא מסוים שמתאסף בגוף), הרגשנו שעניין הכסף נמצא עמוק בתודעה שלי ומנהל אותי. ככל שהתמדנו בעבודה עם בדיקות השרירים, כך הלכה התודעה שלי והפכה לרפויה.
בשלב מסוים, חזרנו לילדות ולילד הפנימי. כבר תקופה שאני עושה עבודה עם אותו ילד עצוב של פעם. הפעם, החלו לזרום גם דמעות. היא החזיקה את ראשי ושאלה את הילד שאלות, שלחה אותנו לשבת יחד בים ולשוחח.
התחלתי לראות צבעים. הרגשתי כיצד התודעה נפתחת, הכתר והאצטרובל. הנשימה הייתה קלילה והעיניים נפתחו. משהו השתנה בי.
ואכן, השינוי החל להתהוות. החלה מוטיבציה לפתוח קורסים שתמיד חלמתי עליהם. מצאתי עצמי יושב ימים ולילות ויוצר את הקורס. יצרתי חזון רוחני וגם כלכלי.
"תודה" אמרתי לה כשנפרדנו. משהו הרגיש לי כל כך נכון במקום הזה, כל כך שלם.
**********
לעיתים, אין אנו יכולים לדעת מה יביא לנו מפגש עם אנשים. אילו מתנות, אפילו אם במשפט או שניים, או שאולי במגע מדויק – יבואו אלינו מהיקום.
כל מה שנותר לי הוא לומר:
"תודה ורד"
